קהלת, פרק י״א, פסוק י׳

Ecclesiastes 11:10Sefaria

וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃

תקופת המעבר מנעורים לבגרות דורשת מאמץ מודע להתגבר על דחפים הרסניים. אף על פי שהאנרגיה של גיל הנעורים היא עוצמתית, היא גם חולפת וזמנית, ולכן נדרש מהאדם לנתב את תשוקותיו כראוי ולהימנע ממעשים שיתחרט עליהם בהמשך חייו.

הציווי וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ מתפרש בשני רבדים עיקריים. ברובד המוסרי והנפשי, הכעס הוא מידה הרסנית הנובעת מגאווה, ובסופו של דבר הופכת את האדם לטיפש ומסלקת ממנו את חכמתו [תורה תמימה]. מידת הכעס טבועה בחומר האנושי, ולכן נדרשת התגברות פעילה ומתמדת כדי להסירה [נחל אשכול]. גם תלמידי חכמים, ששקיעתם בתורה עשויה לעורר בהם רגישות וקפדנות, מחויבים לחנך את עצמם להתנהל בנחת ובשלווה [תורה תמימה]. יתרה מכך, הסרת הכעס, יחד עם מידות כגון קנאה ושנאה, מפנה את הלב ומאפשרת לאדם להתמסר ללימוד התורה [חומת אנך]. ברובד התיאולוגי, רוב הפרשנים מסכימים כי המילה כַּעַס אינה מתייחסת רק לזעם אנושי, אלא לדחף הפנימי לעשות מעשים המכעיסים את ה׳. לפיכך, הסרת הכעס משמעותה עקירת המחשבות והרצונות המנוגדים לרצון הבורא.

בהמשך לכך, הפסוק מורה וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ. המילה רָעָה מפורשת תחילה כיצר הרע וכתשוקות הגוף המושכות את האדם לחטוא [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך, צאינה וראינה]. על ידי סילוק היצר, האדם זוכה ללב בשר רך ומונע מעצמו להפוך למשכן לכוחות רוחניים שליליים [רש"י, חומת אנך]. בנוסף, התיבה רָעָה מסמלת את העונש והסבל הנגרמים בעקבות החטא והכעס. הכניעה לזעם משבשת את חיי האדם בעולם הזה, ועלולה לדרדר אותו לעבירות חמורות שיובילו אותו אל ה"רעה" של אש הגיהינום [תורה תמימה, נחל אשכול]. לעומת זאת, התרחקות מהחטא שומרת על בשר האדם ומונעת מהרעה לבוא עליו [תעלומות חכמה].

הפסוק מנמק אזהרות אלו בקביעה כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל. המושג הַשַּׁחֲרוּת מתבאר על ידי הפרשנים בשני אופנים משלימים: יש המפרשים זאת מלשון שחר, המייצג את תחילת היום ומסמל את ראשית חייו של האדם [מצודת ציון, אבן עזרא], ויש המסבירים זאת מלשון צבע שחור, המציין את תקופת הנעורים שבה שיער האדם עדיין שחור, בניגוד לשיער הלבן של ימי הזקנה [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג, צאינה וראינה].

המסר המרכזי הוא שתשוקות הנעורים חסרות תועלת אמיתית [מצודת דוד]. כאשר האדם בוחן את הנאותיו מנקודת מבט בוגרת, הוא מגלה שהן מאבדות כל משמעות [ביאור שטיינזלץ]. על כן, אל לו לאדם להצדיק את רדיפת התענוגות בטענה שהוא עדיין צעיר, שכן תקופה זו היא הבל [תעלומות חכמה]. יתרה מזו, טמונה כאן אזהרה חמורה: מעשי שטות וחטאים שאדם עושה בילדותו, עלולים "להשחיר" את פניו מבושה לעת זקנתו [תורה תמימה]. מתוך ההבנה שתקופת הנעורים חולפת וריקה, על האדם לנצל את שנות בחרותו כדי לזכור את בוראו וללכת בדרך ישרה טרם יחלפו ימיו [תורה תמימה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט׳
פרק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.