קריאה אוניברסלית יוצאת דופן מופנית אל אומות העולם, ומזמינה את האנושות כולה להכיר בגדולת הבורא ולהודות לו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שקריאה זו מכוונת לעתיד לבוא, לימות המשיח, תקופה שבה כלל העמים יזנחו את אמונות ההבל ויקראו בשם ה' בשפה ברורה [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. מבנהו הייחודי של המזמור, המורכב משני פסוקים בלבד, רומז למציאות העתידית שבה האנושות תחולק לשתי קבוצות שיעבדו יחד כעדר אחד: ישראל שישמרו את התורה, ואומות העולם שישמרו את שבע מצוות בני נח [רד"ק].
מנגד, יש הממקמים את הקריאה בהקשרים היסטוריים ספציפיים. ייתכן שהפנייה מיועדת לעמים שהיו תחת שלטון דוד המלך [אבן עזרא], או לאומות שחיו בזמן הבית הראשון, אשר זכו ליהנות משפע שגלש אליהם מתוך הברכה שניתנה לישראל [אלשיך]. גישה נוספת קושרת את ההודיה למפלתו הנסית של סנחריב מלך אשור, אז ניצלו גם שבויים מעמים אחרים שהובאו לירושלים, והם אלו שמהללים את ה' על הצלתם [מלבי"ם]. גישה אוניברסלית יותר גורסת כי ההודיה נדרשת מכל אדם באשר הוא, על עצם החסד שמעניק ה' לכלל הברואים כדי לחיותם ולכלכלם [אבן עזרא].
הפרשנים חלוקים באשר ליחס בין חלקי הפסוק. יש הרואים בביטויים כל גוים ו-כל האומים כפל עניין במילים שונות לשם התפארת המליצה בלבד [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אולם, אחרים מוצאים הבחנה מדויקת בין המונחים. ייתכן כי כל גוים מתייחס לאומות שבתוכן היו ישראל מפוזרים בגלות, אשר יראו בעיניהם את נסי הגאולה ויחזרו בהם מעבודה זרה, בעוד ש-כל האומים הם עמים מרוחקים שלא אירחו את גולי ישראל, אך ישבחו את ה' כאשר יראו את קיבוץ הגלויות ההמוני והפלאי [חומת אנך].
הבחנה נוספת נוגעת לרמת האמונה של העמים. גוים הם עמים פשוטים, שעליהם נאמר הללו, ואילו האומים הם עמים בעלי דתות ממוסדות. לגביהם משתמש הפסוק במילה שבחוהו, שמשמעותה שדרוג, תיקון והעלאה בקודש. עמים אלו, שכבר הכירו את ה' במידת מה, יעלו את רמת השבח שלהם כאשר גילוי ה' יתעלה בעיניהם יותר ממה שהיה מוכר להם בעבר [מלבי"ם].