תהלים, פרק ק״נ, פסוק ו׳

עצרתם פעם לחשוב על הדבר הכי פשוט שאנחנו עושים בכל רגע, ממש בלי לשים לב? אחרי שספר תהלים הזכיר כל כך הרבה כלי נגינה מיוחדים, המילים האחרונות של הספר עוברות אל הכלי המיוחד ביותר שיש, שהוא אנחנו בעצמנו. כשאנחנו קוראים את המילים כֹּל הַנְּשָׁמָה, הכוונה היא לחלק הפנימי והרוחני שלנו. זו הנשמה שלנו שיודעת להתבונן בעולם ולהגיד תודה לה'. אבל יש כאן עוד סוד מעניין, כי המילה הַנְּשָׁמָה מזכירה לנו גם את המילה נשימה. זה מלמד אותנו שעל כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים, אנחנו צריכים להלל את ה' על החסדים שלו שלא פוסקים לעולם. המילה כֹּל מוסיפה ומלמדת שכל הנשמות בעולם, למרות שכל אחת מהן שונה ומיוחדת, מצטרפות יחד לשיר תודה אחד גדול ומשותף. כך מסתיים הספר, מתוך הבנה שהתודות והשבחים לה' הם נצחיים ולעולם אינם נגמרים.