תהלים, פרק כ״ז, פסוק ט׳

האדם העומד מול בוראו מביע כמיהה לקרבה רוחנית ומתחנן אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, מתוך חשש לאבד את ההשגחה ולהישאר חשוף לפגעי העולם ולחטא. הוא ממשיך ומבקש אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ, כלומר אל תכריע ותרחיק אותי הצידה כקיר נוטה ליפול, בין אם בשל כעסך המוצדק, ובין אם על ידי הפקרתי לכעס שלי או לתסכולי העולם הזה. מתוך הישענות על חסדי העבר הוא מצהיר כי עֶזְרָתִי הָיִיתָ, ומבקש שעזרה זו תעלה כעת מהגנה גופנית לסיוע נפשי, גם אם זכויותיו הקודמות כבר מוצו. כדי לעצור הידרדרות שעלולה להוביל לריחוק מוחלט הוא זועק אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי, וחותם בפנייה אל אֱלֹהֵי יִשְׁעִי מתוך הבנה שמוטב כי ה' ימנע את נפילתו מראש, מאשר שייאלץ להושיעו לאחר שיאבד את דרכו.