תהלים, פרק צ״ח, פסוק ו׳

הניגון לקראת הופעתו של ה' מגיע לשיאו, כאשר משמיעים תרועה בַּחֲצֹצְרוֹת יחד עם וְקוֹל שׁוֹפָר כדי לקבל את פניו בכבוד, כפי שנהוג לעשות בבואו של מלך. הציווי הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה מכוון באופן מעשי אל בית המקדש, שכן זהו המקום היחיד שבו היו מנגנים בשני כלי הנשיפה יחד. מעבר לכך, שילוב הכלים ושמותיו של ה' מבטא את מיזוג הדין והרחמים בימי המשפט של העולם. התואר הַמֶּלֶךְ והשופר מייצגים את הדין וההכנעה, בעוד השם יְהֹוָה והחצוצרות מסמלים את הרחמים והשמחה. התוספת של המילה קול בצירוף וְקוֹל שׁוֹפָר מרמזת שתקיעת השופר במקדש הייתה ארוכה יותר מתקיעת החצוצרות, כדי להורות שהדין הקפדני יתמזג לבסוף עם הרחמים ויוסר הרוגז מן העולם.