דברי הימים א, פרק כ״ה, פסוק א׳

יצא לכם פעם להאזין למנגינה שהייתה כל כך יפה, עד שהרגשתם שהיא ממש מרוממת אתכם? דוד המלך מארגן את העובדים בבית המקדש, ויחד עם השרים שאחראים על העובדים, שנקראים וְשָׂרֵי הַצָּבָא, הוא בוחר קבוצה מיוחדת מאוד מתוך שבט לוי. במקום להיות שומרים או אחראים על האוצרות, התפקיד היחיד של הקבוצה הזו היה לשיר ולנגן. התפקיד החשוב הזה ניתן לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן. הלויים האלה לא היו סתם נגנים, אלא הם נקראים הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם. איך אפשר להתנבא בעזרת כלי נגינה? מתברר שהם היו נביאים של ממש, וכאשר הם ניגנו בכלים השונים, הנגינה עזרה להם להתרומם ולהגיע למצב שבו שרתה עליהם רוח הקודש מאת ה'. מתוך אותה נבואה מיוחדת הם חיברו את המזמורים של ספר תהילים, שיש בהם אפילו נבואות על מה שיקרה בעתיד. בסוף נאמר עליהם שהם היו אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם, כלומר, אנשים חכמים, מוכשרים ומומחים גדולים באומנות הנגינה. המספר שלהם לא היה סתמי, אלא מחושב ומאורגן היטב. דוד המלך חילק אותם לעשרים וארבע משמרות קבועות, ממש כמו משמרות הכהנים, כדי שתמיד יהיה מספר מדויק של לויים ששרים בפה ולויים שמנגנים בכלים בבית המקדש, בדיוק כפי שההלכה דורשת.