דברי הימים א, פרק ז׳, פסוק ט״ו

וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים, כלומר הוא נשא לאישה את אחותם של שני האחים הללו. הכתוב ממשיך בלשון יחיד ומציין וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה, משום שהכוונה היא לאחותו של כל אח בנפרד, או משום שהכתוב מתייחס לאח המכובד יותר מבין השניים. בהמשך השושלת נאמר וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד, ייחוס החוזר אל אשריאל מהדור הקודם, שכן צלפחד היה בנו של חפר אחי אשריאל, והוא מוזכר שני בסדר הדורות על שם חשיבותו. הכתוב מסכם כי וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת בלבד ללא בנים, אף שלאביו היו בנים אחרים. גישה חלופית מפרשת את הפסוק כולו כעוסק בנישואי מכיר, ולפיה הוא נשא שתי נשים שהיו אחיות, כאשר הראשונה היא מעכה והשנייה היא צלפחד, שילדה לו בנות בלבד.