הפסוק מפרט את אילן היוחסין המורכב של שבט מנשה, תוך התמקדות בנישואיו של מכיר ובשושלת המובילה אל צלפחד.
בנוגע למילים וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמכיר נשא לאישה את אחותם של חפים ושפים, בני עיר שהוזכרו בפסוקים הקודמים [רלב"ג, רד"ק]. האות למ"ד במילים לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים משמעותה שהוא לקח אישה שהייתה אחות להם [מצודת דוד, רד"ק].
למרות שהאישה הייתה אחות של שני האחים, הפסוק ממשיך בלשון יחיד: וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה. בחירה זו מוסברת בכך שהכוונה היא לאחותו של כל אחד מהאחים בנפרד [מצודת דוד], או שהכתוב מתייחס לאח המכובד והחשוב יותר מבין השניים, הלוא הוא חפים [רד"ק], או שפים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה ייחודית מציעה שמכיר למעשה לקח שתי נשים, שהיו אחיות מאם לחפים ולשפים. לפי פירוש זה, המילה "אחותו" נמשכת לשני חלקי המשפט, כך שאישה אחת הייתה אחותו של חפים והשנייה אחותו של שפים [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד, מעורר שאלה לגבי זהותו של אותו "שני". רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב חוזר כאן לאשריאל, שהוזכר בפסוק הקודם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אביו של צלפחד, חפר, היה אחיו של אשריאל, ולכן צלפחד נחשב "שני" בסדר הדורות [מצודת דוד, רלב"ג]. הסבר נוסף הוא שהתואר "שני" מתייחס רק לסדר האזכור בפסוק הנוכחי; הכתוב דילג על חפר והזכיר במקומו את צלפחד, משום שהוא היה הבן המכובד והראוי ביותר של אביו [רד"ק]. לעומת זאת, בהמשך לקו המחשבה הקודם שלו, יש מי שמפרש כי צְלָפְחָד הוא למעשה שמה של אשתו השנייה של מכיר, אחותו של שפים [מלבי"ם].
הפסוק מסתיים במילים וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת. לצלפחד היו בנות בלבד, עובדה המוכרת מסיפורן בתורה, כאשר תבעו את זכותן לנחלה ממשה רבנו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מצוין כי אף שלצלפחד לא היו בנים, לאביו חפר היו בנים אחרים [רד"ק]. לפי הדעה החולקת, שרואה בצלפחד את אשתו של מכיר, משמעות סיום הפסוק היא שהאישה צלפחד ילדה למכיר בנות בלבד, ללא בנים [מלבי"ם].