לאחר האסון שבו נהרגו הבנים, מתוארת לידת בן חדש. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהשם בְּרִיעָה ניתן לתינוק על שום התקופה הקשה, שכן הוא נולד בעת אבל, כאשר רעה שרתה בבית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המדייקים כי האסון שבו נהרגו הבנים התרחש בסמוך לזמן שבו נשא את אשתו זו [רלב"ג, רד"ק].
גישה פרשנית שונה מזהה את האב בפסוק זה לא כאפרים, אלא כבנו שותלח. לפי פירוש זה, הבן בְּרִיעָה הוא למעשה "עֵרָן" המוזכר בספר במדבר כיורשו של שותלח. השורש של השם שונה מ"רע" ל"ער" (בהיפוך אותיות לטובה), ונוספה לו האות נו"ן כדי להבדילו מער (בנו של יהודה). התורה מונה רק אותו כהמשך השושלת, משום ששאר הבנים הקודמים נספו באותו אסון [מלבי"ם].
מהיבט הנוסח והדקדוק, המילה וַיִּקְרָא נכתבת ונקראת בלשון זכר, אף שיש מסורות שסברו בטעות כי יש לקרוא אותה בלשון נקבה ("ותקרא"). כמו כן, במילה בְּבֵיתוֹ, האות בי"ת הראשונה אמורה להיות מנוקדת בדגש על פי כללי הדקדוק, אך קיימות גרסאות של כתבי יד מדויקים שבהן היא מופיעה כרפויה, באופן שיוצא מן הכלל [מנחת שי].