טרגדיה משפחתית ושבטית עולה מבעד לרשימות היוחסין, וחושפת אירוע קטלני שבו איבדו בני אפרים את חייהם במהלך מסע להחרמת מקנה.
באשר לתזמון האירוע והרקע להתרחשותו, מסורת חז"ל מצביעה על כך שהמעשה אירע עוד בטרם יציאת מצרים. בני אפרים חישבו את קץ השעבוד, טעו בחשבונם ויצאו ממצרים לפני הזמן המיועד [רד"ק, חומת אנך]. המניע ליציאתם המוקדמת נבע מסברתם כי גלות מצרים נגזרה כעונש על מכירת יוסף. מאחר שהם היו צאצאיו של יוסף, הם הניחו שהגלות אינה חלה עליהם, ולא ידעו כי השעבוד נגזר עוד קודם לכן בברית בין הבתרים וחל על כלל השבטים [חומת אנך].
מנגד, יש הסבורים כי התקרית התרחשה מאוחר יותר, בעת נדודי בני ישראל במדבר או באזור הגלעד, בעוד אפרים אביהם בין החיים. גישה זו מסבירה את הפער הבולט במספר האנשים במפקדי בני ישראל: בעוד שבתחילת המסע במדבר מנו בני אפרים למעלה מארבעים אלף איש, במפקד שנערך לפני הכניסה לארץ הם מנו כשלושים ושניים אלף בלבד. אותם אלפים שחסרו הם החללים שהרגו אנשי גת [רד"ק].
הפסוק מציין כי ההרוגים נפלו בידי אַנְשֵׁי־גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור זה נועד להסביר את היתרון של המקומיים בשדה הקרב. אנשי גת היו ילידי המקום והכירו היטב את פני השטח, את הדרכים ואת מבואות הארץ. לעומתם, בני אפרים שנולדו בארץ אחרת לא היו בקיאים בדרכים המקומיות, ולכן כאשר ירדו לקחת את המקנה, אנשי גת ארבו להם והצליחו להתגבר עליהם בקלות. הסבר נוסף לייחוס זה הוא הדגשה שאלו היו הפלשתים, תושביה המקוריים של העיר, שכן העיר גת עתידה הייתה לעבור לידי ישראל [רד"ק].
מול גישות אלו, קיימת דעה הפוכה ולפיה המילים הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ מתייחסות דווקא לבני אפרים, ובאות להדגיש כי מדובר בבנים שנולדו לאפרים עצמו [רד"ק].
המפגש הקטלני התרחש כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת־מִקְנֵיהֶם, כאשר המילה כִּי משמעותה כאן היא "כאשר". כלומר, התקיפה אירעה בדיוק בזמן שבו ירדו בני אפרים אל השטח כדי לקחת את העדרים [ביאור שטיינזלץ].