דברי הימים א, פרק ז׳, פסוק י״ח

הפסוק מתאר את ייחוסה וצאצאיה של אישה בולטת בשבט מנשה, הלוא היא אחותו של גלעד.

הפרשנים נחלקו בהבנת המילה הַמֹּלֶכֶת. לפי גישה אחת, זהו פשוט שמה הפרטי של אחות גלעד [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, רוב הפרשנים מסכימים כי התואר מצביע על מעמד של שררה ושלטון. על פי מסורת קדומה, שאינה מוזכרת במפורש במקומות אחרים במקרא, היא הייתה אישה חשובה שמשלה בפועל על חלק מארץ גלעד, ובזכות מעמדה הרם זכתה שצאצאיה יפורטו בפסוק [רד"ק, מצודת דוד]. יש המפרטים כי היא קיבלה מאביה כנדוניה עשרים ושלוש ערים בארץ גלעד ומלכה עליהן [מלבי"ם].

גישות אחרות מפרשות את שלטונה באופן מצומצם יותר, בתוך המסגרת המשפחתית. לפי פירוש אחד, אביה מכיר מינה אותה להיות מושלת ואחראית על ביתו. לפי פירוש אחר, התואר נובע מכך שמשלה ורדתה באשתו השנייה של בעלה, והתייחסה אליה כאל שפחה [רלב"ג].

זהות בעלה של המולכת, שהוא אבי הילדים המוזכרים בפסוק, נתונה גם היא לפרשנויות שונות, שכן היא קשורה לרשימות היוחסין המורכבות שהוזכרו קודם לכן. יש הסבורים כי היא נישאה לחצרון משבט יהודה בהיותו בן שישים, אך אביה מכיר הוא שגידל את הילדים בפועל, ולכן הם נמנים כאן עם משפחתו [רלב"ג]. אחרים מזהים אותה כאשתו של יאיר בן שגוב, או לחלופין טוענים שילדה את הבנים הללו לאיש אחר ששמו לא צוין [מלבי"ם]. דעה נוספת מציעה שגלעד עצמו נשא את אחותו לאישה, והיא שילדה לו את הבנים הללו [רלב"ג].

בנוגע לשם בנה הבכור, אִ֣ישְׁ הוֹד, ישנה הערת נוסח המציינת כי בחלק מן הספרים השם נכתב כמילה אחת מחוברת, "אישהוד" [מנחת שי].