נסו לדמיין מצב שבו הכל מסביב קצת מפחיד ולא ברור אחרי תקופה קשה, ופתאום מגיע מנהיג שמרגיע את כולם ומבטיח שהכל יהיה בסדר. זה בדיוק מה שעושה גדליה בן אחיקם עבור האנשים שנשארו בארץ יהודה. הוא רוצה שהם יחזרו לחיים רגילים, יעבדו בחקלאות ולא יפחדו מהשלטון של בבל. לכן הוא מכריז: וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים. גדליה מבטיח שהוא יישאר בעיר מצפה כנציג של העם. הוא שומר עליהם ויש לו את הכוח למנוע מהחיילים הבבלים להציק להם או לקחת את הרכוש שלהם.
בגלל שהם עכשיו מוגנים, גדליה אומר להם: וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם. הוא מעודד אותם לאסוף את היבול שלהם בביטחון ובלי להסתתר, כי עכשיו הם יכולים להיות בטוחים שהם אלו שיאכלו אותו. המילה וְקַיִץ מתארת פירות קיץ מתוקים שנהגו לייבש בשמש, כמו למשל תאנים מיובשות. אולי שמתם לב שגדליה לא מזכיר איסוף של תבואה ולחם, וזה בגלל שאחרי המלחמה לא נשארה מספיק תבואה בשדות, ולכן הם אספו את מה שנשאר.
בסוף דבריו הוא אומר להם: וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם. גדליה מבקש מהם ללכת לערים שהם בחרו, להתיישב בהן ולהקים לעצמם בתים קבועים בשקט ובשלווה.