ירמיהו, פרק מ׳, פסוק י׳

גדליה מרגיע את העם ומבטיח כי וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים, כלומר הוא יישאר בתפקידו כנציגם כדי להגן עליהם ולמנוע מהבבלים להרע להם. בחסות הגנה זו הוא קורא להם וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, ומעודד אותם לאסוף בגלוי ובביטחון את יבולם, הכולל פירות בשלים ותאנים מיובשות, שכן המלחמה לא הותירה דגן ללחם. לבסוף הוא מורה להם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם, כדי שיתיישבו ישיבת קבע בערים שאחזו בהן. עם זאת, הוראה זו נועדה גם להרחיק לשאר ערי הארץ את אלו שהיו מורדים בעברם, כדי שלא ישבו עמו במצפה.