גדליהו מעניק לשרי הצבא ולאנשיהם שבועת אמונים, ומבטיח להם כי לא יאונה להם כל רע תחת שלטונו [ביאור שטיינזלץ]. בדבריו, הוא מבקש להפיג את חששותיהם מפני הכניעה לשלטון ואומר אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים. הפרשנים מציגים זוויות שונות למהות הפחד של העם: ייתכן שהחשש היה מנקמה על כך שלחמו בעבר נגד הכשדים [ביאור שטיינזלץ], או מפני כובד עול העבודה שיטילו עליהם [מצודת דוד]. גישה נוספת מציעה כי הפחד נבע מהשפלה של שיעבוד להמון העם הכשדי, מצב שבו יהפכו להיות עבדים לעבדים [מלבי"ם].
כמענה לחששות אלו, מורה להם גדליהו: שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם. הוא מסביר כי אם יעבדו את המלך בנאמנות, הוא לא יכביד עליהם את עולו [מצודת דוד]. יתרה מכך, ההתמסרות למלך בבל עצמו תהווה עבורם ערובה ביטחונית, שכן הוא יפרוש עליהם את חסותו ויגן עליהם מפני זעמו של ההמון הכשדי [מלבי"ם]. בנוסף, מלך בבל אינו מחפש לסגור חשבונות עבר; מטרתו המרכזית הייתה לשבור את כוחה של מדינת יהודה, ומשסיים את עסקיו בארץ, אין לו כל עניין להתאנות להם עוד [ביאור שטיינזלץ].