שרי החיילים מזהירים את גדליהו מפני קשר שנרקם נגדו, אך תמימותו וצדקתו מונעות ממנו לראות את הסכנה. באשר לשמו של מלך בני עמון, בַּעֲלִיס, קיימים הבדלי נוסחאות: בעוד שבחלק מהספרים השם נכתב באות מ"ם, הנוסח המדויק הוא באות סמ"ך [מנחת שי, רד"ק].
האזהרה מתמקדת בכך שמלך עמון שָׁלַח את ישמעאל. משמעות המילה בהקשר זה אינה רק שליחות רגילה, אלא פעולה של גירוי והסתה לפגוע בגדליהו, וישמעאל אכן קיבל על עצמו את המשימה [מצודת דוד, מצודת ציון]. מטרת ההסתה היא לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ, כלומר להנחית מכת מוות [מצודת דוד].
למרות האזהרה המפורשת, גדליהו מסרב להאמין. התנהגותו נובעת מתוך היותו אדם צדיק והגון. הוא הכיר את ישמעאל באופן אישי והתקשה להאמין שירצה להורגו ללא כל סיבה ממשית. מבחינתו של גדליהו, גם אם היו ביניהם מחלוקות, לא שרר ביניהם סכסוך אישי, ולכן פירש את אזהרת השרים כעלילת שווא [ביאור שטיינזלץ].