לאחר חורבן ירושלים, נבוזראדן שר הטבחים הבבלי פונה אל ירמיהו הנביא. הוא מכיר בכך שניצחון בבל לא נבע מכוחם, אלא מחמת ה' על עוונות העם. מאחר שירמיהו הזהיר את העם מראש להשלים עם בבל, הוא אינו אשם וזכאי לשחרור [מצודת דוד, אברבנאל]. בשלב זה, כאשר הוא מוציא אותו מתוך קבוצת הגולים [רד"ק], הוא מסיר מידיו את שלשלאות הברזל [אברבנאל].
הפרשנים מסבירים כי המילה פִתַּחְתִּיךָ משמעותה התרת קשרים, פתיחה ושחרור מכבלים [רש"י, מצודת ציון]. שחרור זה הופך את ירמיהו לאדון לגורלו [ביאור שטיינזלץ]. נבוזראדן מבהיר לירמיהו כי גם אם ברצונו ללכת עם הגולים לבבל, הוא אינו חייב לעשות זאת כשהוא אזוק, אלא כבן חורין [מלבי"ם]. הוא מציע לו לבוא עמו, ומבטיח וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ, כלומר, אשגיח עליך באופן אישי ואעניק לך יחס של אורח נכבד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, נבוזראדן מציע לירמיהו את האפשרות להישאר בארץ. המילה חֲדָל פירושה מנע את עצמך מלבוא עמי לבבל [מצודת דוד]. אם יבחר להישאר, הארץ כולה פתוחה לְפָנֶיךָ, כלומר היא נמצאת ברשותך ותוכל להתיישב בכל מקום שייראה לך טוב וישר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מאחורי הצעתו של השר הבבלי ובחירתו הפיזית של ירמיהו מסתתר רובד רוחני עמוק. ה' הציב בפני ירמיהו בחירה מקבילה: או שהנביא ירד עם הגולים לבבל וה' יישאר בארץ, או שהנביא יישאר בארץ וה' ירד עמהם. ירמיהו הבין שנוכחותו של בורא עולם תועיל לגולים בבבל הרבה יותר מאשר נוכחותו שלו, ולכן בחר להישאר בארץ ישראל. בחירה זו נעשתה לטובתם הגדולה של ישראל ובהסכמתו המלאה של ה' [חומת אנך].