לאחר חורבן ירושלים והכיבוש הבבלי, נותרו פליטים וכוחות צבאיים מפוזרים מחוץ לעיר. מציאות פוליטית חדשה מתחילה להירקם כאשר מגיעה שמועה על הקמת הנהגה מקומית בחסות האימפריה הבבלית, אשר נועדה לשקם את שארית הפליטה.
הפסוק פותח בתיאור שָׂרֵי הַחֲיָלִים, שהם מפקדי הצבאות וקבוצות האנשים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. מונח זה מתייחס לאלו שנותרו פזורים בכפרים ובשטחים הפתוחים [רד"ק]. קבוצות אלו הורכבו מאנשים שברחו מירושלים מפני הכשדים, או כאלו שמלכתחילה לא יכלו להיכנס אליה בגלל המצור [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. במהלך בריחתם ונדודיהם, התארגנו אותם פליטים מפוזרים והקימו לעצמם שרים שינהיגו אותם [רד"ק, אברבנאל]. השמועה על המצב החדש הגיעה אל כולם, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כלומר גם למפקדים וגם לאנשים הנתונים למרותם [מצודת דוד]. (מבחינת מסורת הקריאה, האות כ"ף במילה כׇל נהגית בפסוק זה בצורה רפה [מנחת שי]).
השורש פ.ק.ד מופיע בפסוק פעמיים, והפרשנים מצביעים על כך שיש לו שתי משמעויות שונות בכל הופעה [מצודת ציון]. בפעם הראשונה, כִּי־הִפְקִיד, המשמעות היא מינוי מנהלי. מלך בבל מינה את גדליהו להיות שר ומושל אזרחי בארץ [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בפעם השנייה, וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ, המשמעות היא הפקדה והנחת פיקדון, כלומר האוכלוסייה שמלך בבל השאיר תחת חסותו של גדליהו [מצודת דוד, מצודת ציון].
האוכלוסייה שהושארה בארץ כללה אנשים, נשים וכן טָף, שהם הילדים הקטנים [מצודת ציון]. קבוצה זו הורכבה מִדַּלַּת הָאָרֶץ, העניים והחלשים שלא הוגלו. מלך בבל השאיר אותם בארץ משום שלא היה מעוניין לקחת גולים נוספים מעבר לאלו שכבר לקח [אברבנאל]. תפקידו של גדליהו היה לנסות ולשקם את הארץ החרבה בעזרת אותם דלים שנשארו בה [ביאור שטיינזלץ].