העמידה מול הבורא אינה כפיפות כפויה כמקובל בעבדות בשר ודם, אלא חוויה מרוממת שבה עצם העשייה הרוחנית היא התכלית. לכן הציווי עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה דורש לקיים מצוות, ללמוד תורה ולכבד תלמידי חכמים מתוך התלהבות וביטחון מלא. שמחה מוגנת זו אינה סותרת את יראת ההכנעה, אלא נובעת מהזכות להתפלל לה'. מתוך כך נקראים המאמינים בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה, כלומר היכנסו לבית המקדש בשירה, שכן בניגוד לפנייה למלך אנושי בתחנונים, אל ה' ניגשים מראש בביטחון שימלא את הבקשות. בזכות עבודה עקבית זו בשמחה, זוכה האדם לחזות בנועם השכינה.
תהלים, פרק ק׳, פסוק ב׳
עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.