תהלים, פרק ק׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לקבל מתנה כל כך משמחת, שפשוט רציתם לרוץ ולהגיד תודה מכל הלב? כשאנחנו רוצים להודות לה', אנחנו מגיעים אל שְׁעָרָיו, שהם השערים של בית המקדש בירושלים. אנחנו לא נכנסים פנימה סתם כך, אלא באים בְּתוֹדָה, כלומר מביאים קרבן מיוחד כדי להגיד תודה על נס או על דבר טוב שקרה לנו. אחרי שעברנו בשערים, אנחנו מתקדמים פנימה אל חֲצֵרֹתָיו, החצרות של המקדש, ושם אנחנו עומדים בִּתְהִלָּה. יש הבדל מעניין בין שתי המילים האלו. תודה אנחנו אומרים על משהו אישי שקיבלנו, אבל תהילה היא שבח לה' על כל הדברים הנפלאים שהוא עושה בעולם. תחשבו על זה, כשבאים למלך רגיל כדי לבקש משהו, קודם מחמיאים לו, ורק אם הוא נותן לנו את מה שביקשנו, אנחנו אומרים תודה. אבל אצל ה' זה הפוך. אנחנו מתחילים מיד בתודה, כי הוא כבר נתן לנו כל כך הרבה דברים טובים מראש. אנחנו אפילו מודים לו על עצם הזכות שהוא מרשה לנו להתקרב אליו. בסוף אנחנו מתבקשים לברך את שְׁמוֹ. למה דווקא את שמו? בגלל שה' הוא כל כך עצום שאנחנו לא יכולים להבין אותו לגמרי, אבל אנחנו כן יכולים להכיר את שמו ואת הדרך שבה הוא מתגלה אלינו דרך כל המעשים הטובים והחסדים שהוא עושה למעננו.