תהלים, פרק ק׳, פסוק א׳

האם קרה לכם פעם משהו כל כך משמח וטוב, שפשוט רציתם לרוץ ולספר על כך לכל מי שאתם מכירים? כשאדם מרגיש הכרת תודה עמוקה לה', הוא לא שומר אותה רק לעצמו, אלא רוצה שכולם ישתתפו בשמחה שלו. המילים מִזְמוֹר לְתוֹדָה מתארות שיר מיוחד שהיו שרים בבית המקדש בזמן שהביאו קרבן תודה. זהו קרבן של שמחה גדולה, כי לא מביאים אותו כדי לבקש סליחה על חטא, אלא רק כדי להגיד תודה לה' על נס או על החסדים שהוא עושה איתנו. עם זאת, גם בתוך השמחה הגדולה, חשוב לזכור להודות מתוך ענווה. המילים הָרִיעוּ לַה' הן בעצם קריאה של אותו אדם שחווה את הנס לשאר האנשים: בואו להריע ולשמוח יחד איתי! בדרך כלל, ה' מנהיג את העולם בשקט ובדרך הטבע, כמו מלך שנמצא עמוק בתוך הארמון שלו. אבל כשקורה נס, זה כאילו המלך יצא החוצה אל העם, ולכן כולם מריעים לו בשמחה גדולה. כשהמזמור פונה אל כָּל הָאָרֶץ, הכוונה היא לא לאדמה שעליה אנו דורכים, אלא לכל האנשים שחיים בעולם. כולם יחד מוזמנים להשתתף בהודיה, להישאר ענווים ולראות את הנפלאות של ה'.