הפסוק משרטט הקבלה בין המבנה הפיזי של העיר לבין ההגנה הרוחנית שמעניק ה' לישראל. נאמר ירושלים הרים סביב לה, שכן העיר אינה בנויה על הפסגה הגבוהה ביותר, אלא מוקפת בהרים אחרים בגובה דומה המשמשים לה כהגנה וביצור טבעי [ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הפסוק מציג השוואה: כשם שההרים מקיפים את ירושלים, כך ה' מקיף ושומר על עמו הבוטחים בו, ובזכות נוכחותו בתוך העיר לא יוכל האויב לצור עליה [אבן עזרא, מצודת דוד].
לעומת זאת, יש המדגישים כי הפסוק בא ללמד על עליונות ההגנה האלוהית על פני זו הטבעית. הרים פיזיים כשלעצמם אינם מקנים ביטחון מוחלט, שהרי אומות עדיין יכולות לכבוש את העיר. החוזק האמיתי והבלתי מעורער מתקיים רק כאשר וה' סביב לעמו, שכן הגנתו חזקה מכל משענת של הרים טבעיים [רד"ק, מלבי"ם].
נוכחות אלוהית זו היא נצחית ואינה תלויה במצב האומה. כשם שההרים נותרים קבועים סביב ירושלים בין אם היא מיושבת ובין אם היא חרבה, כך ה' מקיף את עמו תמיד, אפילו בזמנים של דין וגלות ארוכה, ואינו עוזב אותם [אלשיך]. הבטחה זו של שמירה תקפה מעתה ועד עולם, כלומר מאותו זמן של גאולה ולנצח [מאירי].