בניגוד לישרים ולבוטחים בה', ישנם כאלה הבוחרים בדרכים פתלתלות, לעיתים במסווה של צדק. סופם של אנשים אלו להיחשף ולהיענש יחד עם החוטאים הגלויים, תהליך הכרחי שיוביל בסופו של דבר לשלווה וביטחון אמיתיים.
המילים וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם מתארות אנשים הנוטים וסוטים מדרך הישר אל עבר עקמומיות ודרכים נפתלות [מצודת ציון, אבן עזרא]. רוב הפרשנים מזהים קבוצה זו כאנשים צבועים, אשר כלפי חוץ מציגים חזות ישרה וטובה, אך בתוכם הם מלאי מרמה ומעקמים את הכללים כדי להפיק רווח אישי או לרמות את הבריות [אלשיך, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
לצד זאת, יש המפרשים כי מדובר באנשים שמחפשים עלילות רשע ומתאמצים לדון את חבריהם לכף חובה על סמך מראה עיניים מעוות [רש"י, מלבי"ם], או באנשים המדברים סרה בתלמידי חכמים [תורה תמימה]. גישה אחרת מרחיבה את ההגדרה וכוללת בה גם את רשעי ישראל שהתייאשו מן הגאולה, כופרים בביאת המשיח ומהרהרים אחר מידותיו של האל, או אפילו את אומות העולם [מאירי].
עונשם של אותם אנשים הוא שיוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן. כלומר, ה' יקבץ את אותם חוטאים נסתרים וצבועים יחד עם רשעים שעושים את רעתם באופן גלוי. מהלך אלוהי זה נועד להרחיק אותם מחברת הצדיקים, לחשוף את פרצופם האמיתי ברבים [רד"ק, אלשיך, ביאור שטיינזלץ], ולהוביל אותם לאבדון ולעונש כאילו היו פועלי און בעצמם, עוד בטרם יספיקו להוציא את מזימותיהם אל הפועל [מלבי"ם, מצודת דוד].
כאשר הרשעים והצבועים יורחקו ויבואו על עונשם, התוצאה הישירה תהיה שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. סילוקם של גורמי ההרס מתוך הקהילה יאפשר לשארית העם, שהם הצדיקים והישרים הראויים באמת להיקרא "ישראל" [מאירי], לחיות בביטחון ובשלווה נצחית מבלי שאיש יחריד אותם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. בנוסף, יש מי שמציע כי עצם חשיפת קלונם של הצבועים תגרום להם להתבייש ולתקן את דרכיהם, וכך יושכן שלום אמיתי בעם [אלשיך].