דוד המלך מציג בפני ה' מצב נפשי של ענווה מוחלטת והכרת המגבלות האנושיות, המשמש כהדרכה לדורות. ההצהרה לֹא־גָבַהּ לִבִּי מתארת ענווה במחשבה הפנימית והימנעות מתחושת עליונות, בעוד שהמילים וְלֹא־רָמוּ עֵינַי עוברות אל המרחב הגלוי ומבטאות התרחקות משררה פומבית וממבט מתנשא. כמו כן, דוד מעיד וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, כלומר הוא נמנע מלחקור סודות אלוהיים שמעבר להשגתו השכלית, ולצד זאת התרחק מרדיפה אחר תענוגות חומריים ומפגני כבוד מיותרים. ענווה זו ליוותה אותו אפילו ברגעי השיא של חייו, תוך שמירה מוחלטת מכל התייהרות סמויה שעלולה להוות פתח לחטא.
תהלים, פרק קל״א, פסוק א׳
שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־גָבַ֣הּ לִ֭בִּי וְלֹא־רָמ֣וּ עֵינַ֑י וְלֹֽא־הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדֹל֖וֹת וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.