שמתם לב פעם איך מים שנשפכים מלמעלה, זורמים ומגיעים לכל מקום למטה? דוד המלך משווה את ההרגשה הנפלאה של חברות ואחדות בין אנשים לטקס מרגש ומיוחד במינו. הוא מדבר על כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב, שזהו שמן מיוחד וריחני מאוד שבעזרתו קידשו את הכהנים.
בטקס הזה, יצקו את השמן בשפע עַל הָרֹאשׁ, ומרוב שהיה הרבה שמן, הוא היה יֹרֵד עַל הַזָּקָן. הפסוק מזכיר במיוחד את זְקַן אַהֲרֹן, שהיה הכהן הגדול הראשון, כי הטקס שלו נעשה מול כל עם ישראל. השמן המשיך לזרום מהזקן למטה עד שהגיע אל פִּי מִדּוֹתָיו, כלומר אל הפתח של הבגדים שלו.
הזרימה הזו של השמן מלמעלה למטה מסמלת משהו מדהים: כשהעם שלנו מאוחד ומחובר, הברכה של ה' יורדת קודם אל המנהיג, ומשם היא זורמת, מתחלקת ומגיעה לכל אחד ואחת בעם. הרגע המיוחד הזה גם מזכיר לנו את האהבה הטהורה שהייתה בין אהרן הכהן לאחיו משה, ששמחו מכל הלב אחד בהצלחה של השני.