תהלים, פרק קמ״ח, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לעמוד מול הים הגדול, לראות דג עצום או גלים חזקים, ולהרגיש פליאה מדהימה? אחרי שהשמיים והכוכבים נקראו להלל את ה', עכשיו תורו של העולם שלנו. הקריאה להלל את ה' מִן הָאָרֶץ אומרת שעכשיו השבח צריך להגיע מהעולם שבו אנו חיים. אבל רגע, האם הים או הדגים יודעים לדבר ולשיר? המפרשים מסבירים שהקריאה הזו מופנית בעצם אלינו, בני האדם. כשאנחנו מתבוננים בפלאי הטבע ובעוצמה שלהם, אנחנו אלה שמשבחים את ה' על היצירה המופלאה שלו. הפירוט של הבריאה מתחיל דווקא במים, כי המים נבראו לפני היבשה. הפסוק מזכיר את התַּנִּינִים, שהם דגים עצומים ויצורי ענק שחיים במעמקי הים, והם היצורים הגדולים ביותר בטבע, אפילו יותר מחיות היבשה. יחד איתם מוזכרים וְכָל תְּהֹמוֹת, שהם מצולות הים העמוקות והמים שנמצאים עמוק בתוך האדמה. המקומות העמוקים האלו הם לא רק מאגרי מים, אלא כוחות חשובים מאוד שבעזרתם העולם שלנו ממשיך להתקיים, וגם מהם עולה שירת הלל לבורא.