תהלים, פרק כ״ג, פסוק ה׳

תארו לעצמכם שהוזמנתם לסעודה מפוארת בארמון מלכותי, איך הייתם מרגישים? עד עכשיו, דוד המלך תיאר את עצמו כמו כבש קטן שהולך בשדה, אבל פתאום התמונה משתנה והוא הופך לאורח כבוד. דוד אומר לה׳ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן. במקום לאכול מהאדמה כמו כבש, ה׳ מכין לו שולחן מכובד שמלא בשפע, בהצלחה ובכבוד. דוד יושב ואוכל בשלווה גמורה נֶגֶד צֹרְרָי. צוררים הם אויבים, ודוד מספר שאפילו כשהאויבים שלו נמצאים מולו, הוא מרגיש בטוח לחלוטין. האויבים נאלצים לראות את ההצלחה שלו, מרגישים קנאה רבה, אבל לא יכולים לעשות לו שום דבר רע. באותם ימים, היה נהוג למשוח בשמן מיוחד את הראש של מי שרצו לכבד מאוד. כשהוא אומר דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, הוא מתכוון שה׳ מעניק לו תענוג ודואג לכל הצרכים שלו, וזה גם מזכיר את הרגע המרגש שבו שפכו שמן על ראשו של דוד כדי להמליך אותו למלך על ישראל. בסוף הסעודה, במקום לשתות מים מנחל, דוד שותה מכוס של מלכים ואומר כּוֹסִי רְוָיָה. המילה רְוָיָה פירושה שובע ומלאות. הכוס שלו מלאה עד הסוף, וזה מסמל את הברכה התמידית שה׳ נותן לו, שפע שלעולם לא נגמר.