לאחר תיאורי הנדודים וההשגחה בטבע, התמונה משתנה ומציגה מעבר ממצב של שה הרועה באחו, למעמד מרומם של אדם המסב לסעודת מלכים.
המילים תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן מסמלות את היציאה ממעמד של שה האוכל על הקרקע, לאדם הסועד בצורה מכובדת ליד שולחן [מלבי"ם]. השולחן מקביל ל"נאות הדשא" שהוזכרו קודם לכן במזמור, ומבטא שפע של עושר, כבוד והצלחה חומרית [אבן עזרא, מאירי, מצודת דוד]. ברובד נוסף, יש שפירשו שולחן זה כרמז למן שירד לישראל במדבר [תורה תמימה], או כמשל לעובדי ה' המסתפקים בלחם ומים בעולם הזה, עוזבים את תאוות החומר, ושומרים את עיקר תענוגם לעולם הבא [אבן עזרא, אלשיך].
הישיבה נֶגֶד צֹרְרָי מתארת מצב של שלווה וביטחון מוחלט. כשם שהכבש אוכל במנוחה ליד הרועה למרות סכנת הטורפים, כך המשורר סועד ללא פחד למרות אויביו האורבים לו [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, האויבים נאלצים לחזות בכבודו של המשורר ועצמותיהם נרקבות מקנאה [רד"ק, מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, הדבר מתייחס לניצחונו של דוד על מתנגדיו מבית שאול [מלבי"ם]. במישור הרוחני, זהו תיאור של הרשעים הנידונים בגיהינום ונאלצים לראות את שולחנם הערוך של הצדיקים בגן עדן [אלשיך], בדומה למלכי אומות העולם שראו את ירידת המן במדבר [תורה תמימה].
המילה דִּשַּׁנְתָּ נגזרת מלשון דשן ושומן [מצודת ציון, מאירי]. הביטוי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי מתייחס למשיחת הראש בשמן, פעולה שנעשתה לצורכי תענוג וטיפוח [ביאור שטיינזלץ], או כתוצאה מרוב השפע והמטעמים שעל השולחן [אבן עזרא]. השמן מסמל לחות וחיות, וכאשר הראש מדושן, כך גם הגוף כולו ניזון, מה שמראה כי ה' מספק לאדם את כל צרכיו [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי במישור המעשי, מילים אלו מתארות באופן ישיר את משיחתו ההיסטורית של דוד למלך על ישראל [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
המילה רְוָיָה משמעותה שובע, מלאות וסיפוק מוחלט של משקה [רש"י, מצודת ציון, מאירי]. המילים כּוֹסִי רְוָיָה מקבילות ל"מי מנוחות" מתחילת המזמור [אבן עזרא], ומדגישות את המעבר משתיית מים כשה מתוך נחל, לשתיית יין מלכותי מתוך כוס [מלבי"ם, מלבי"ם בביאור המילות]. הכוס המלאה מסמלת שפע תמידי שאינו חסר לעולם, עבור המשורר ועבור כל ביתו [רד"ק], והבטחה למלכות שלמה המספקת את כל רצונותיו [מצודת דוד]. במבט לעתיד, זוהי עדות לכך שעל אף הצלחתו החומרית של דוד ומלכותו בעולם הזה, זכויותיו לעולם הבא לא פחתו וכוסו נותרה מלאה [אלשיך], והיא רומזת גם לכוס הגדולה השמורה לדוד לעולם הבא [תורה תמימה].