תארו לעצמכם שאתם נאלצים לברוח, ויש אנשים שרודפים אחריכם בלי שעשיתם להם שום דבר רע. דוד המלך נמצא בדיוק במצב הזה, והוא מתמודד מול שתי קבוצות של אויבים. הקבוצה הראשונה נקראת זָרִים. אלו הם אנשי העיר זיף, שאין להם שום סיבה אישית לשנוא את דוד, והם פשוט רוצים להסגיר אותו. הקבוצה השנייה היא העָרִיצִים, כלומר אנשים חזקים ותקיפים כמו שאול והגיבורים שלו. עליהם דוד אומר שהם בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי, כי הם אלו שבאמת מחפשים לתפוס אותו ולפגוע בו. מה שמשותף לכל הרודפים האלה הוא שהם לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם. הם מתנהגים כאילו ה׳ לא רואה אותם, לא מפחדים מהעונש שלו, ומתעלמים לגמרי ממה שה׳ באמת רוצה. בסוף מופיעה המילה סֶֽלָה, שהיא מעין סימן מוזיקלי שמשמעותו אכן, או שהיא פשוט מסמנת שהעניין הזה הסתיים.
תהלים, פרק נ״ד, פסוק ה׳
כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.