תהלים, פרק ס״א, פסוק ג׳

התפילה אל ה' נובעת ממקום של פגיעות, כאשר האדם חש כי אפסו כוחותיו. בהיותו מִקְצֵה הָאָרֶץ, בין אם בריחוק גיאוגרפי כגולה ולוחם ובין אם מתוך ריחוק רוחני ולאומי, הוא מצהיר אֵלֶיךָ אֶקְרָא דווקא בַּעֲטֹף לִבִּי, מתוך מצב של חולשה, התעלפות ושברון לב שבו הוא מרגיש עטוף בצרות. מתוך חוסר אונים זה הוא מבקש בְּצוּר־יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי, שה' ידריך ויעלה אותו אל סלע גבוה ומקום מבטחים שאינו מסוגל לטפס עליו בכוחות עצמו. סלע רם זה מסמל גם אתגרים ומכשולים מתנשאים, כגון אויבים חזקים, עול הגלות או היצר הרע, והמתפלל מתחנן לה' שינחה אותו כיצד להתמודד עמם ולנצחם.