קריאתו של המשורר אל ה' נובעת ממקום של ריחוק, פגיעות ומצוקה עמוקה. זוהי תפילה של אדם החש כי אפסו כוחותיו, והוא מבקש מה' הדרכה והעלאה אל מקום מבטחים גבוה וחסון, שאליו אינו מסוגל להגיע בכוחות עצמו.
המילים מִקְצֵה הָאָרֶץ מתפרשות בכמה רבדים. במישור ההיסטורי, הן מתארות את דוד המלך כאשר הוא נמצא הרחק מארץ ישראל, בין אם כגולה נודד ובורח בארץ פלשתים [רד"ק, מאירי], ובין אם כאשר הוא נמצא במסעות מלחמה מרוחקים נגד ארם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה נוספת, הריחוק אינו רק גיאוגרפי אלא תיאור של דוד הנמצא הרחק מאנשי צבאו שנשלחו לחזית [רש"י]. במישור הרוחני והלאומי, הביטוי מסמל מקום שפל הרחוק מאוהל ה' [אבן עזרא], או משמש כקולו של כל יהודי העתיד לזעוק אל ה' מתוך הריחוק והטומאה של הגלות בבבל [רד"ק, אלשיך].
הזעקה אל ה' נעשית בַּעֲטֹף לִבִּי. שורש המילה קשור לעטיפה ולבישה [מצודת ציון], והפרשנים מסכימים כי הביטוי מתאר מצב של חולשה, התעלפות, לב נשבר ורוב צרה, כאשר הלב כביכול "עטוף" בצרות וברדיפות [מלבי"ם, אלשיך, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. במצב זה של מצוקה, המונח מבטא גם ריבוי של תפילה הנשפכת אל ה' [רד"ק], או את דאגתו העמוקה של דוד לשלום חייליו [רש"י].
בקשתו המרכזית של המשורר היא בְּצוּר־יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי. כפשוטו, מדובר בבקשה להדרכה אל סלע גבוה ומקום מבטחים שהאדם קטן וחלש מכדי לטפס עליו בעצמו [רד"ק, אבן עזרא, רש"י], כאשר יש המזהים סלע זה כארץ ישראל שאליה מבקש הגולה לשוב [רד"ק].
מנגד, גישה פרשנית אחרת רואה במושג צור דימוי לאתגרים ומכשולים. הסלע הגבוה מסמל מלכים זרים ואויבים חזקים המתנשאים על דוד, והוא מבקש מה' שינחה אותו כיצד לגשת אליהם ולנצחם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, הסלע הגבוה הוא המלוכה עצמה, שדוד היה רחוק ממנה ולא האמין שיוכל להגיע אליה, אך ה' הנחה אותו ורומם אותו אליה [מאירי].
ברובד הגלותי והנפשי, הסלע החזק והרם מסמל את עול המלכויות השולטות בישראל בגלות בעקבות עוונותיהם, והתפילה היא שה' ינחה את העם ויקל עליהם לשאת את העול [אלשיך]. פירוש נוסף רואה בביטוי זה משל ליצר הרע, אשר מתחיל כאורח חלש אך מתגבר, משתלט על האדם ומתנשא מעליו כבעל הבית. מתוך כך האדם מתחנן לה' שינחה אותו בדרכיו כדי שהיצר לא ישלוט בו [אלשיך].