בקשה ותפילה לקיומו הנצחי של שלטון המלך, תוך הישענות על מידות רוחניות והשגחה אלוהית שיבטיחו את ביטחונו.
ההבטחה כי המלך יֵשֵׁב עוֹלָם מתפרשת בראש ובראשונה כייחול לכך שהמלך יזכה לשלוט לעד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הישיבה לִפְנֵי אֱלֹהִים זוכה למספר התייחסויות בקרב הפרשנים. יש המפרשים זאת במובן הפיזי והמדיני, כי המלך ישב בבטחה בבית המקדש ולא יזדקק לצאת למלחמות בארצות האויב [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש הרואים בכך תיאור של מצב רוחני, שבו המלך מקדיש את כל ימי חייו לעיסוק ביראת ה' ובחכמה [רד"ק]. במבט רחב יותר, ישיבת העולם לפני ה' מבטאת את המשכיות הקיום האנושי; מניעת חורבן העולם מבטיחה שהשכינה לא תסתלק ממנו, והעולם ימשיך לעמוד על אדני החסד והאמת, שהיא התורה [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ, מציג את האמצעים שדרכם יישמר המלך. המילה מַן זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הגישה הראשונה מסבירה כי מדובר בלשון הזמנה והכנה, בדומה למילה המופיעה בפסוק "וימן ה' קיקיון" בספר יונה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. לפי גישה זו, החסד והאמת מזומנים ומוכנים לשמור על המלך. הגישה השנייה מפרשת את המילה כלשון ציווי, מלשון "מנה". כלומר, זוהי פנייה אל ה' שימנה ויצווה על החסד והאמת לשמור על המלך [אבן עזרא, רד"ק, המאירי, ביאור שטיינזלץ].
נשאלת השאלה, של מי הם אותו חסד ואמת המגנים על המלך? גישה אחת טוענת כי מדובר במידותיו של המלך עצמו; בזכות עיסוקו בחסד ובאמת, מידות אלו עומדות לו כמגן [רש"י]. תפיסה זו משתקפת גם בדרשת חז"ל, המדגישה את חשיבותם של עשירים המשתמשים בממונם לעשיית חסד ואמת, ובכך מקיימים את העולם לפני ה' [תורה תמימה]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בחסדיו של ה' ובאמיתות הבטחותיו, שהם אלו שישמרו על המלך מפני אויביו ללא צורך במלחמה [מצודת דוד], ויהיו למנת חלקו [ביאור שטיינזלץ].