תפילה נרגשת לאריכות ימים ולהצלה ממוות בטרם עת, שבה המבקש פונה אל ה' בתחינה להאריך את שנותיו מעבר לזמן הקצוב לו, כדי שיוכל להתמיד בעבודת הבורא.
הפרשנים מסכימים כי המילה מֶלֶךְ מתייחסת לדוד, אשר מתפלל על חייו ומדבר על עצמו בגוף שלישי [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה גישה הרואה במילה זו רמז עתידי למלך המשיח [רד"ק].
בבקשתו יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף, המשורר פונה ישירות אל ה' ומבקש שיוסיף ימים על תקופת החיים המקורית שנקצבה לו [אבן עזרא, רד"ק]. תחינה זו נובעת מהחשש למות בחרוף הנעורים או ליפול ביד האויב [רש"י, מצודת דוד], ומתוך רצון עז לחיות שנים רבות שיוקדשו לישיבה בבית ה' ולעבודתו [אבן עזרא].
באשר לאורך החיים המבוקש בצלע שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להשלמת תוחלת החיים לשיבה טובה של שבעים שנה, תקופה המקבילה לשני דורות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אלשיך]. מנגד, יש המפרשים את הבקשה כהכפלת תוחלת החיים הרגילה [מאירי] או כהארכת שנות המלכות על פני דורות רבים [שטיינזלץ].
גישה ייחודית מציגה את הפסוק כהתניה ונדר: דוד מצהיר כי גם אם ה' יאריך את ימיו באופן פלאי, כך שכל שנה בודדת שנותרה לו תתארך ותהפוך לדור שלם של שבעים שנה, הוא מתחייב להקדיש את כל הזמן העצום הזה לישיבה בבית ה' ולשבח את שמו [מלבי"ם]. מעבר לחיים הגשמיים, הבקשה מתפרשת גם כרמז לחיי נצח בעולם הבא, או כביטוי לכך שדוד זכה לחירות ממלאך המוות וחיותו הרוחנית קיימת לעד [מאירי, אלשיך].
מבחינת מסורת הכתיב של הפסוק, המילים דֹר וָדֹר נכתבות בספרים המדויקים כשהן חסרות את האות וי"ו [מנחת שי].