יצא לכם פעם למזוג לעצמכם מיץ טבעי ולגלות שכל החלקים הסמיכים והפחות טעימים שקעו ממש לתחתית הכוס? דוד המלך משתמש ברעיון די דומה כדי להסביר לנו איך ה' עושה צדק בעולם ואיך כל אדם מקבל בדיוק את מה שמגיע לו לפי המעשים שלו. הוא מתאר כּוֹס בְּיַד ה', שהיא בעצם סמל למשפט שה' עושה. בתוך הכוס הזו יש יַיִן חָמַר, כלומר יין אדום וחזק, והוא מָלֵא מֶסֶךְ, שזה אומר שהיין מזוג ומלא עד הסוף.
ה' מחזיק את הכוס ומוזג ממנה, כמו שמתואר במילים וַיַּגֵּר מִזֶּה, שפירושן שופך או מזיל. היין שנשפך למעלה מסמל דין שמגיע יחד עם רחמים, אבל מה קורה לאנשים שבחרו להתנהג בצורה רעה מאוד? כשהם יקבלו את העונש על המעשים שלהם, נאמר עליהם אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. השמרים הם הפסולת והמשקעים המרירים שנמצאים בתחתית הכוס. אותם אנשים רעים ייאלצו לשתות את הפסולת המרירה ולמצוץ את הכוס עד הטיפה האחרונה. זהו משל שמלמד אותנו שה' רואה הכל ומנהל את העולם בצורה הוגנת, ומי שבוחר בדרך רעה מביא על עצמו את התוצאות הלא נעימות של הבחירות שלו.