הנהגת הצדק האלוהית וחלוקת השכר והעונש בעולם נמשלות למזיגת כוס יין. הדימוי ממחיש כיצד הקדוש ברוך הוא מנהל את משפטו, משקה כל אדם ואומה כפי הראוי להם, והופך את גורלם של הצדיקים והרשעים.
כּוֹס בְּיַד ה' מהווה סמל להשגחה ולמשפט. רוב המפרשים רואים בכך משל לכוס של פורענות, תרעלה ועונש המבלבלת את דעתם של הרשעים [רש"י, מצודת דוד, המאירי]. מנגד, יש הרואים בכוס זו דווקא סמל להשפעת הטוב, הברכה והחסד שהשם מעניק לעולם בתמידות [מלבי"ם].
המשקה שבתוך הכוס מתואר כיַיִן חָמַר. טיבו של יין זה נתון למספר פירושים: יש המסבירים כי זהו יין חזק, משובח ומבעבע [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם], ויש המפרשים שהיין אדום, צבע המסמל את מידת הדין [רד"ק, אלשיך, המאירי]. דעות נוספות מתארות אותו כיין תוסס וצורב [ביאור שטיינזלץ] או לחלופין כיין עכור ובוצי [אבן עזרא].
הכוס היא מָלֵא מֶסֶךְ, כלומר מלאה ביין מזוג. המזיגה יכולה להיות תערובת של סמים ובשמים [ביאור שטיינזלץ], או מזיגה רגילה של יין [רד"ק, מצודת ציון]. ברמה הרעיונית, מזיגה זו מסמלת את שילוב מידת הדין הקשה עם מימי הרחמים [אלשיך].
הפעולה האלוהית מתוארת במילים וַיַּגֵּר מִזֶּה מן הכוס השם שופך ומזיל [רש"י, מצודת ציון]. הכוס כה מלאה עד שהיין נשפך ממנה [רד"ק, אבן עזרא], ויש המפרשים כי השפיכה היא תמידית ואינה פוסקת, אך למרות זאת הכוס נותרת מלאה בברכה [מלבי"ם]. אופן חלוקת המשקה מסביר את תהפוכות ההיסטוריה וגורל האדם: בעוד שבעבר שתו ישראל מכוס הייסורים בגלות, לעתיד לבוא יישפך היין לכיוונם של הגויים והרשעים [רד"ק, המאירי]. במבט על ייסורי הצדיקים, היין הנשפך בחלקו העליון של הכוס מסמל ייסורים המזוגים ברחמים, שנועדו לטובתם באחריתם [אלשיך].
לעומת זאת, סופם של הרשעים שונה לחלוטין: אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. הרשעים לא יזכו לשתות מן היין המזוג, אלא ייאלצו לשתות את השְׁמָרֶיהָ הפסולת והמשקעים שבתחתית הכוס [מצודת ציון]. הם יִמְצוּ, כלומר ימצצו ויסחטו את הכוס עד תומה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שמרים אלו מסמלים את עובי מידת הדין ללא כל מזיגה של רחמים, עונש השמור לרשעים לאחר שכילו את זכויותיהם בעולם הזה [אלשיך]. חומרת העונש מותאמת לרמת הרשע: רשעים שאינם גמורים ישתו מן היין העכור העליון, בעוד הרשעים הגמורים ישתו את השמרים [אבן עזרא]. מנקודת מבט נוספת, הרשעים הם אלו שמביאים על עצמם את עונשם; בעוד השם משפיע יין טוב וברכה, הרשעים אינם מכינים את עצמם לקבלת הטוב, ובחירתם הרעה גורמת להם לשתות את השמרים המזיקים [מלבי"ם].