הפסוק מציג אזהרה כפולה מפני גאווה ועזות מצח. המילה אַל הפותחת את הפסוק נמשכת גם לחלקו השני, כלומר: אל תרימו, ואל תדברו [רד"ק, מלבי"ם].
בחלקו הראשון, הפסוק מזהיר: אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם. רוב הפרשנים מסבירים זאת כקריאה שלא להתגאות, לבוז לאחרים או לחוש התרוממות ותחושת ניצחון. יש המפרשים כי מדובר בשלב מתקדם של גאווה: אדם מתחיל בהרמת קרנו על בני אדם שהם בני גילו ומעמדו, ולבסוף לבו גובה להרים את קרנו גם כלפי מעלה, נגד ה' [אבן עזרא]. מנגד, גישה ייחודית מסבירה כי המילה לַמָּרוֹם רומזת לגלגלי השמים ולמזלות. לפי פירוש זה, האזהרה היא שלא לייחס את ההצלחה והכוח להשפעת הכוכבים, שכן תפיסה כזו מובילה לכפירה בהשגחה האלוהית [אלשיך].
החלק השני, תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק, מתאר את התוצאה של אותה גאווה. הפועל תְּדַבְּרוּ מבטא בהקשר זה דיבור קשה וחזק המופנה כנגד ה' [רד"ק, אלשיך]. המילה עָתָק מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון חוזק, התרברבות ועזות.
הדימוי של הדיבור בְצַוָּאר ממחיש דיבור מתוך צוואר מורם וגאווה רבה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מספר פרשנים קושרים את תיאור הצוואר והמילה עָתָק לשומן ולעובי פיזי. הדימוי הוא של אדם שצווארו הפך עב, שמן וחזק מרוב טובה, שפע והצלחה חומרית. מתוך תחושת השובע הזו, הוא מדבר גבוהות וכופר בה' [רד"ק, מאירי, אלשיך]. מבחינה תחבירית, המילה עָתָק יכולה לשמש כתואר למילים הקשות והחזקות היוצאות מן הפה, או כתואר לצוואר עצמו, שהוא חזק ועבה [אבן עזרא].