סיומה של ההיסטוריה האנושית מתאפיין במהפך דרמטי של יחסי הכוחות בעולם. כוחות הרשע, שלעיתים נראים בלתי מנוצחים ושולטים ביד רמה, עתידים להיהרס לחלוטין, מה שיסלול את הדרך לעלייתם ולביסוסם של הצדק והיושר.
הפרשנים מבארים את מילות הפסוק: המילה קַרְנֵי מסמלת את הכוח, הגדולה והממשלה של הרשעים [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. פעולת הגידוע, אֲגַדֵּעַ, משמעותה כריתה וחיתוך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, המילה תְּרוֹמַמְנָה מציגה את הפעולה ההפוכה בדיוק לגידוע [אבן עזרא], והיא מתארת מצב של התנשאות מאליה [מאירי].
מרבית הפרשנים מסכימים כי מהלך זה מתאר את תקופת קץ הגלות והגאולה העתידית. מדובר בתהליך סדור: תחילה מתרחש קיבוץ הגלויות, לאחריו נעשה דין ונכחדים הפושעים, ורק אז מתרוממת קרנם של הצדיקים [תורה תמימה]. הכריתה מכוונת כנגד אויביהם המובהקים של ישראל, כדוגמת עמלק [רש"י], או האומות שילחמו במלחמת גוג ומגוג [רד"ק]. המטרה הסופית היא ריסוק כלל המלכויות הזרות, כך שלא תישאר שום מלכות בעולם מלבד מלכותו של ה' [מאירי, אלשיך].
באשר לזהות מבצע הגידוע, ה' הוא הדובר בפסוק והוא זה שמצהיר על כריתת כוחם של הרשעים [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. עם זאת, בפועל, ה' מעניק את הכוח לישראל, והם אלו שיגדעו ויכריתו את קרנם של אויביהם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
קיים קשר ישיר והפוך בין מפלת הרשעים לעליית הצדיקים. יש המבארים כי דווקא הלחץ והסבל שגרמו הרשעים לצדיקים בגלות, הם אלו שזיככו את הצדיקים והובילו להתרוממותם. מנגד, ייתכן שעצם התרוממות הצדיקים היא זו שתגרום לרשעים להישבר ולהיכנע מתוך קנאה [אלשיך].
לצד הפירוש הלאומי וההיסטורי, ישנם פרשנים המציגים את המאבק במישור האישי והטבעי. מנקודת מבט רוחנית, ה"קרן" של האדם היא חייו. הרשעים מאבדים וגודעים את חייהם בעצמם על ידי רדיפה אחר הבלים ועבירות, בעוד שהצדיקים, העוסקים בתורה ובמצוות, משביחים את חייהם ומרוממים אותם [חומת אנך]. בנוסף, נטיית היושר הטבעית הטבועה בבני האדם תוביל אותם בסופו של דבר להכיר בגדולת ה', להתרחק מן העוול, ולפעול בעצמם כדי לגדע את כוחם של הרשעים ולרומם את הצדיקים [מלבי"ם].