קול קורא מהדהד בפסוק, המפנה אזהרה חמורה ותוכחה כלפי אנשים ששקעו בהבלי העולם ובגאווה. הדרישה מהם היא לחדול ממעשיהם ולהכיר במגבלות כוחם.
מי הוא הדובר במילה אָמַרְתִּי? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלו דבריו של המשורר עצמו [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אולם, גישה שונה ומעמיקה מציגה את הדובר כקולו הפנימי של ה"יושר" הטבעי. לפי תפיסה זו, בכל אדם נטוע מצפון הקורא לו לצדק, והוא זה שמייסר את הרשעים מבפנים, מעורר בהם חרטה, ומוכיח אותם לבל ימשיכו בדרכם הרעה [מלבי"ם].
הדובר פונה אל ההוֹלְלִים, שהם אנשים סכלים ורשעים [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי אלו אנשים המתענגים על טובות העולם הזה, רודפים אחרי הבלים ומשתקעים בפוחזות וקלות ראש [רד"ק, אלשיך, מאירי, מלבי"ם]. הקריאה אַל תָּהֹלּוּ היא דרישה לחדול מדברי ההוללות וההשתובבות. המשורר מזהיר אותם כי שמחתם אינה נצחית [ביאור שטיינזלץ], ומוכיח את טעותם היסודית: מתוך שקיעתם בהבלים, הם נוטים לסלק את ההשגחה האלוהית ולייחס את הצלחתם ועושרם לחריצותם האישית בלבד [אלשיך].
לצד הפירוש האישי, ישנה גם זווית לאומית. ההוללים מתוארים כרשעי אומות העולם שמנסים לערבב את עם ישראל ולהחטיא אותו, פעולה שעלולה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש שרואים בקריאה זו ביטוי של ניצחון מצד ישראל, הלועגים לאומות ודורשים מהם להפסיק את ההתלוצצות והמהתלות שנהגו בהם עד כה [מאירי].
בהמשך הפסוק מופנית אזהרה אל הרשעים: אַל תָּרִימוּ קָרֶן. המילה קָרֶן מסמלת ממשלה, חוזק ועוצמה. בדומה לקרן הנמצאת בראשו של בעל חיים, שהיא הדבר הראשון שנראה כאשר הוא מגביה את ראשו ומעידה על תוקפו ואבירותו, כך הקרן בפסוק משולה להצלחה ולכוח אנושי [מצודת ציון, מאירי]. האזהרה היא שלא יגביהו את עצמם [ביאור שטיינזלץ], שלא ירימו את ראשם כלפי מעלה מתוך מחשבה כוזבת שהם מקור הכוח של עצמם [רד"ק], ושלא ימרדו בה' [מלבי"ם]. בהקשר הלאומי, זוהי אזהרה לרשעים שלא ינצלו את כוחם כדי להתנשא על ישראל ולהכשילם [מצודת דוד].