מזמור זה מוקדש לנס מפלת סנחריב מלך אשור, אשר כבש את ארץ ישראל עד לירושלים, התגאה וחרף את ה' ועמו, עד שה' הכה מאה ושמונים אלף מחייליו. קיימת מחלוקת באשר לזמן ולזהות מחבר המזמור: גישה אחת גורסת כי אסף יסד וחיבר את המזמור בימי חזקיהו המלך, בעקבות התרחשות הנס [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי דוד המלך הוא שאמר את המזמור בנבואה על העתיד להתרחש, כשהוא משבח את ה' על הניצחון כאילו כבר התקיים בפועל [מאירי].
הביטוי בִּנְגִינֹת מצביע על אופן הביצוע המוזיקלי של המזמור. הכוונה היא לנגינה על כלי נגינה שונים, או לחלופין, ללחן של פיוט מוכר שזו הייתה מילת הפתיחה שלו [אבן עזרא].