בשעת משבר ומלחמה, מתגלה ה' במלוא תפארתו וגבורתו אל מול כוחות מאיימים. הופעתו משלבת הארה והצלה לישראל, יחד עם עוצמה בלתי מתפשרת המכניעה את הגדולים שבאויבים.
המילה נָאוֹר זוכה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש אור [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, המאירי]. על פי גישה זו, ה' הוא מהות של כבוד והארה שאינה גשמית [אבן עזרא], המביא אור ושמחה ללבבות שחשכו מרוב צרות, ומושיע את ישראל בגלוי ובאור בהיר [רד"ק, מצודת דוד, המאירי]. בהקשר היסטורי, יש המסבירים כי מפלתו של צבא סנחריב אירעה בלילה, וה' מתואר כמי שאינו זקוק לאור חיצוני, אלא הוא עצמו מאיר בחשכה בצאתו להכות באויב [מלבי"ם].
לעומת גישת האור, יש המפרשים את המילה מלשון ניעור והשחתה. לפי פירוש זה, התואר מתייחס למעשיו של ה', המנער ומטאטא את האויבים מן העולם [רש"י]. דעה נוספת קושרת את המילה לשורש יראה, כלומר ה' הוא נורא ומעורר פחד [אלשיך].
התואר אַדִּיר מבטא חוזק ועוצמה [מצודת ציון]. הביטוי מֵהַרְרֵי טָרֶף מתאר במקורו הרים גבוהים, מאיימים ובלתי נגישים, שבהם מצויות חיות טרף [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו כיצד לקשור דימוי זה לגבורת ה'.
גישה אחת רואה בהרים הטורפים משל לאויבים עצמם. ה' חזק ועצום הרבה יותר מאותם ענקים טורפים וצבאות אימתניים, דוגמת חילו של סנחריב, אשר נדמים להרים גבוהים, אך מול גבורת ה' כוחם מתבטל ואינו ניכר כלל [רש"י, מצודת דוד].
מנגד, גישה אחרת מייחסת את דימוי הטרף לה' עצמו. ה' נמשל לאריה גיבור היוצא בלילה ממקום משכנו בהרים כדי לטרוף ולהכות את האויבים שבאו לצור על הר ציון [רד"ק, מלבי"ם, המאירי].
זווית ייחודית נוספת רואה בביטוי זה התייחסות לחורבן המקדש ולרחמי ה' בתוך הזעם. גבורתו ונוראותו של ה' התגלו בכך שאת עיקר חרון אפו שפך על העצים והאבנים של המקדש, ובכך שבר את כלי הנשק של האויבים ומנע מהם לטרוף ולכלות את עם ישראל עצמו. עוצמה זו של כבישת הכעס והצלת העם, עולה אף על גבורתו ההיסטורית של ה' בעת שכבש את מלכי כנען בהרי הארץ [אלשיך].