התערבותו העוצמתית של ה' בהיסטוריה האנושית באה לידי ביטוי בהכנעת גאוותם של מנהיגי אומות העולם, מה שמוביל להטלת אימה על כלל המלכים.
הפרשנים מציעים שתי משמעויות עיקריות לפועל יִבְצֹר. הגישה הראשונה מסבירה מילה זו מלשון חיתוך, קטיפה וכריתה, בדומה לפעולת הבציר בכרם [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מאירי, מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון מניעה ומיעוט [רש"י, מצודת ציון, מאירי, מלבי"ם].
לפי שתי הגישות הללו, המונח רוּחַ נְגִידִים מכוון לגאוותם, כעסם ורצונם של שרים ומושלים. ה' פועל כדי למעט את גסות הרוח של אותם נגידים, לחתוך את גאוותם ולכלות את רצונם [רש"י, מצודת ציון, מאירי]. כאשר ה' מונע את הגאווה והכעס של אותם מושלים חזקים, התוצאה הישירה היא שהוא הופך להיות נוֹרָא לְמַלְכֵי־אָרֶץ. אימתו נופלת על שאר מלכי העולם, אשר רואים את מפלתם של השרים העוצמתיים ומפחדים שמא יקרה להם אסון דומה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. בעקבות ראיית כוחו של ה', העמים יביאו לו מנחות ושי [אבן עזרא].
מבחינת ההקשר ההיסטורי והנבואי, קיימות שתי תפיסות מרכזיות. יש המייחסים את האירוע למפלתו של מחנה אשור וסנחריב. לפי פירוש זה, ה' קוטף ומקטין את רוחם העריצה של שרי אשור, שעד כה היו מטילים אימה על מלכי הארץ, כדי שלא יוסיפו עוד להחריד את האנושות [מלבי"ם, רד"ק]. לעומת זאת, פרשנים אחרים רואים בפסוק נבואה לעתיד לבוא, המכוונת למלחמת גוג ומגוג, שבה ה' יכרית את ראשיהם וגאוותם של מנהיגי האומות [רד"ק, מאירי].
גישה שונה לחלוטין וייחודית מוצגת על ידי האלשיך, הלוקח את הפסוק לעולם המוסר והצדקה. לפי פירושו, רוּחַ נְגִידִים מתייחס לבעלי ממון שחסרה להם הרוח והרצון לתת צדקה מכספם. מנהיג אשר יִבְצֹר ויכריח את אותם עשירים לתת צדקה, יזכה לזכות כה גדולה, עד שהוא עצמו יהפוך להיות נוֹרָא לְמַלְכֵי־אָרֶץ, ומלכי האומות ייראו מפניו בזכות גודל מעשהו.