תהלים, פרק ח׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לעמוד בחוץ, להביט למעלה אל השמיים הגבוהים ולהרגיש כמה העולם שלנו עצום ופלאי? דוד המלך מסתכל על הפלא הזה ופונה בהתרגשות אל ה׳. הוא פותח במילים יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ, כדי להזכיר שה׳ הוא השליט של כל הבריאה כולה, גם של השמיים וגם של הארץ. לאחר מכן הוא מתפעל ואומר מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. הוא מופתע לראות איך הכוח של ה׳ וההשגחה שלו מורגשים בכל פינה בעולם שבו אנו חיים. כדי להבין את ההמשך, כדאי לדעת שהמילה תְּנָה פירושה "נתת", והמילה אֲשֶׁר משמעותה כאן "אף על פי". המשורר אומר לה׳: אף על פי שנתת את הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, כלומר שמת את היופי, הכוח והפאר שלך גבוה בשמיים העליונים, בכל זאת אתה לא עוזב אותנו. הרוממות העצומה שלך לא מונעת ממך לשים לב אלינו ולהשגיח באהבה גם על העולם שלנו, כאן למטה.