תהלים, פרק ח׳, פסוק ב׳

היותו של ה' אדון ושליט על כלל הבריאה מעוררת השתאות נוכח עוצמת השגחתו הניכרת בעולם החומרי, כפי שמבוטא בקריאה יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. פליאה זו מתעצמת מתוך ההבנה כי אֲשֶׁר, כלומר אף על פי שנתת, משמע תְּנָה, את הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם העליונים והרוחניים, רוממות זו אינה מונעת ממך להשגיח בחסד גם על הארץ. יתרה מכך, לא רק שהשמים קיבלו את כוחם כדי להנהיג את העולם התחתון, אלא שמורכבות החיים והאדם על פני הארץ עולה בערכה על חוקי הטבע הפשוטים של גרמי השמים. מתוך כך, המילה תְּנָה עשויה להתפרש גם כנתינה ממשית, שבה הארץ עצמה היא זו שמשקפת ונותנת את ההוד האלוהי בחזרה כלפי מעלה.