מזמור זה מהווה מענה הגותי עמוק לאלו הממעיטים בערכו של האדם לנוכח ממדיו העצומים של היקום. כנגד הטענה כי גרמי השמיים הרבים והגדולים מגמדים את קיומו של המין האנושי, המזמור מבסס את ההשקפה כי הבריאה כולה נוצרה בעבור האדם, וכי תכלית המציאות היא השלמות המוסרית והקפדה על מצוות ה'. דרך שיר של הלל, שבח והודאה על גבורות ה' [רד"ק], הטקסט נאבק בכופרים בחידוש העולם ובהשגחה הפרטית, ושולל את התפיסה שלפיה ה' עזב את הארץ והותיר אותה ללא השגחה [מלבי"ם, מאירי].
במוקד כותרת המזמור עומד הביטוי עַל הַגִּתִּית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשם של כלי נגינה או בסגנון מוזיקלי. יש הסבורים כי הכלי נקרא כך משום שיוצר בעיר הפלשתית גת, שם היו אומנים מומחים להכנתו [רש"י, מצודת ציון], או שאולי שמו נגזר מצורתו הייחודית [ביאור שטיינזלץ]. אחרים רואים בכך ציון לסוג מסוים של ניגון [רד"ק], או כלי שפותח על ידי חכם מוזיקה בן העיר גת [מאירי]. דעה נוספת, שנדחית על ידי חלק מהמפרשים, מציעה שזהו ניגון שהיו שרים פועלים הדורכים ענבים בגת [אבן עזרא].
לצד ההסבר המוזיקלי, קיימות גישות הקושרות את המילה הַגִּתִּית להקשרים היסטוריים ואישיים. יש המציעים כי המזמור חובר כאשר דוד שהה בעיר גת [רד"ק]. גישה אחרת גורסת כי המזמור נמסר לביצוע לידי משפחת הלוויים של עובד אדום הגתי [אבן עזרא, רד"ק]. מתוך כיוון זה, עולה פירוש רעיוני הקושר את המילה לתורה עצמה; ארון הברית שהה בביתו של עובד אדום הגתי, וכאשר דוד העלה אותו לירושלים מלווה בשמחה ובשירים, הוא חיבר את המזמור הזה כדי לשבח את התורה ולהתמודד מול הכופרים ביסודות האמונה [מאירי].
בנוסף להסברים אלו, קיימים פירושים נקודתיים יותר. ישנה דעה כי המילה מציינת פיוט שפתיחתו מתהדרת במילה "הגתית" [אבן עזרא]. מנגד, הובאה מסורת מדרשית הדורשת את המילה מלשון "גת" של ענבים, כרמז לעתידה של אדום שתידרך ותימחץ כגת, אך מודגש כי תוכן המזמור עצמו אינו תומך בפרשנות זו [רש"י].