ההכרה במלכותו של ה' מבוססת על יציבותה של הבריאה, אך יחד עם זאת, מציבה גבול ברור בין העולם הנברא והמוגבל בזמן לבין קדמותו הנצחית של הבורא.
המילה נָכוֹן מתפרשת כעומד איתן ויציב [ביאור שטיינזלץ]. באשר למשמעות המילה כִּסְאֲךָ, ישנם פרשנים הרואים בכך ביטוי פשוט לכיסא המלכות של ה' [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה מרכזית בקרב הפרשנים היא ש"הכיסא" מסמל את השמים או את הגלגלים השמימיים שנבראו בתכלית השלמות [אלשיך, מאירי]. מבחינה רעיונית, הכיסא מייצג את מערכת חוקי הטבע הקבועים שבאמצעותם מונהג העולם [מלבי"ם, מלבי"ם באור המילות]. קיימת גם תפיסה המקשרת בין יציבות הארץ ליציבות הכיסא, ולפיה הארץ היא הנקודה האמצעית, ואילו כיסא הכבוד הוא המעגל הסובב אותה ומעניק לה את כוחה [אבן עזרא].
הזמן שבו התבסס הכיסא מתואר במילה מֵאָז. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו מתייחסת לרגע בריאת העולם והשמים, או לששת ימי המעשה שבהם נקבעו חוקי הטבע והארץ התבססה כדי שלא תמוט [מצודת דוד, מאירי, מלבי"ם, מלבי"ם באור המילות].
לעומת הבריאה שיש לה נקודת התחלה, המילים מֵעוֹלָם אָתָּה מצביעות על כך שה' הוא קדמון, חסר ראשית, והיה קיים עוד בטרם נברא העולם, מעל לכל מגבלה של זמן [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי, אלשיך]. מתוך כך, עולה רובד נוסף של השגחה: בעוד ש"הכיסא" מייצג את הנהגת הטבע הקבועה שהחלה "מאז", ההכרזה "מעולם אתה" מלמדת שה' עצמו נמצא תמיד כדי להנהיג את העולם גם בהשגחה ישירה ונסית, מעבר לחוקי המערכת הטבעית [מלבי"ם]. יתרה מכך, מעורבותו הנצחית של ה' בעולם באה לידי ביטוי בכך שמידת הרחמים שלו משתתפת עם מידת הדין מאז ומתמיד, מה שמונע מהעולם לקרוס ומעיד על כך שה' אינו מנותק ומרוחק מבריאתו [אלשיך].