קהלת, פרק י״א, פסוק א׳

עשיית חסד ומתן צדקה צריכים להיעשות מתוך נדיבות טהורה, ללא ציפייה לקבלת תמורה מיידית. הציווי שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם מדמה את הנתינה להשלכת מזון לנהר זורם, וקורא לאדם להעניק לזרים, לתמוך בלומדי תורה או להמשיך ללמד גם כשנדמה שמאמציו אובדים לבלי שוב. עם זאת, מובטח לאדם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ, שכן גם אם יחלוף זמן רב, מעשה טוב לעולם אינו הולך לאיבוד. הגמול על הנתינה יחזור אל האדם בדרכים שונות, בין אם בעושר ואריכות ימים בעולם הזה, בברכה שה' ישפיע על צאצאיו לאורך ההיסטוריה, או בשכר רוחני בעולם הבא.