קרה לכם פעם שרציתם לעשות משהו חשוב, כמו להכין שיעורי בית או לעזור בבית, אבל אמרתם לעצמכם שתעשו את זה אחר כך, כשיהיה לכם יותר כוח או כשהחדר יהיה מסודר יותר? שלמה המלך מספר לנו על חקלאי שמתנהג בדיוק כך. תארו לעצמכם חקלאי שרוצה לזרוע זרעים בשדה שלו, אבל הוא שֹׁמֵר רוּחַ. כלומר, הוא ממתין ומסתכל על הרוח וחושש שאולי היא חזקה מדי ותעיף את הזרעים, או שהוא מחכה לרוח ממש מושלמת. בגלל שהוא כל הזמן מחכה, בסוף הוא לֹא יִזְרָע ולא יצליח לשתול שום דבר.
אותו דבר קורה גם כשהתבואה כבר צומחת והגיע הזמן לאסוף אותה. החקלאי הוא רֹאֶה בֶעָבִים, הוא מסתכל למעלה על העננים הכהים והעבים, ופוחד שירד גשם ויהרוס את היבול. בגלל החשש הזה הוא שוב מחכה, ולכן הוא לֹא יִקְצוֹר ולעולם לא יאסוף את התבואה שלו. המסר החכם כאן הוא שאם תמיד נחכה לרגע המושלם כדי לפעול או לעשות מעשים טובים, אנחנו עלולים לא לעשות אותם לעולם. ה' רוצה שנעשה את הטוב ביותר שלנו עכשיו, גם אם התנאים מסביב לא נראים לנו לגמרי מושלמים או ברורים.