מתי בפעם האחרונה הבטתם בשמיים בחורף וראיתם אותם מלאים בעננים אפורים וכבדים? בטח שמתם לב שכאשר העננים ממש עמוסים במים, הם לעולם לא שומרים את הטיפות לעצמם. שלמה המלך משתמש בטבע המופלא הזה כדי ללמד אותנו שיעור חשוב על נדיבות. הוא קורא לעננים הֶעָבִים, ומסביר שכאשר הם מתמלאים, הם יָרִיקוּ, כלומר ישפכו ויזליפו את הגשם על הארץ כדי להצמיח אותה. העננים האלה דומים לאדם שזכה להרבה כסף ושפע. בדיוק כמו הענן, אדם כזה לא אמור לאגור את הכל לעצמו, אלא להעניק ולעזור לאנשים שסביבו.
לעומת זאת, הטבע מראה לנו גם מה קורה למי שבוחר להתנהג בקמצנות. תחשבו על עץ שנופל בסערה. המקום שבו הוא נופל, שם יְהוּא, מילה מיוחדת שמשמעותה פשוט "יהיה". הוא יישאר שם. כל עוד עץ נותן פירות, כולם משקים ומטפלים בו, אבל כשהוא נופל ומפסיק לתת, נוטשים אותו במקומו. זהו משל לאדם שנמנע מלהעניק לאחרים. יום אחד, כשהוא בעצמו יזדקק לעזרה או לתמיכה, הוא עלול למצוא את עצמו עזוב ולבד, ממש כמו העץ שנפל. לכן, החכמה האמיתית היא להיות תמיד כמו העננים, מלאים בטוב ומוכנים לחלוק אותו בשמחה עם כל מי שסביבנו.