קהלת, פרק י״א, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לחשוב על כך שאנחנו אף פעם לא באמת יודעים מה יקרה מחר? בגלל שאנחנו לא יכולים לחזות את העתיד, התנ"ך נותן לנו עצה חכמה ונפלאה על נדיבות. כשהוא אומר תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, הוא בעצם מבקש מאיתנו לחלוק את מה שיש לנו, לתת צדקה ולעזור להרבה אנשים שזקוקים לכך, בלי להגיד שזה מספיק. המספר שבע מסמל כמות גדולה ושלמה, והתוספת של המספר שמונה מלמדת אותנו שכדאי להשתדל ולתת אפילו מעבר למה שאנחנו רגילים. ולמה כל כך חשוב להיות נדיבים תמיד? התשובה נמצאת במילים כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה. אנחנו לא יודעים מתי הגלגל יתהפך. אולי יום אחד אנחנו בעצמנו נהיה אלה שזקוקים לעזרה, ואז האנשים שעזרנו להם ישמחו לעזור לנו בחזרה. ויותר מזה, עצם המעשה הטוב של מתן צדקה הוא כמו מגן ששומר עלינו מפני דברים פחות טובים שעלולים לקרות בעתיד, ולכן ממש לא כדאי לדחות את המצווה החשובה הזו.