חשבתם פעם מה הסוד של חקלאים שמצליחים לגדל שדות ענקיים של ירקות ופירות? חקלאי חכם יודע שהחיים מלאים בהפתעות, ולכן הוא עובד בעקביות ולא מתייאש. ההמלצה היא לזרוע זרעים גם בתחילת היום וגם בסופו, ולכן נאמר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ. הסיבה לכך היא שאנחנו לעולם לא יכולים לדעת איזה זרע יִכְשָׁר, כלומר איזה מהם יצליח ויצמח הכי טוב. אולי הזרע של הבוקר, אולי הזרע של הערב, ואולי שניהם יצמחו ויתנו פרי גם יחד.
אבל ההסבר הזה הוא בעצם משל חכם לחיים של כולנו. הבוקר מסמל את תקופת הילדות שלנו, והערב מסמל את ימי הזקנה. המסר הוא להמשיך לעשות דברים טובים לאורך כל החיים ולא להפסיק. גם אם עשינו המון דברים נפלאים כשהיינו צעירים, אסור לנו להרפות כשאנחנו מתבגרים. לכל גיל יש את הכוח המיוחד שלו. למשל, כשאתם לומדים תורה עכשיו, כילדים, הדברים נחקקים לכם היטב בזיכרון, וכשתלמדו כשתהיו מבוגרים, תבינו את הדברים בצורה רגועה ורחבה יותר. המעשים הטובים של הילדות מכינים אותנו להיות אנשים טובים גם כשנזדקן. אותו דבר נכון גם לגבי נתינת צדקה. אנחנו צריכים להמשיך לעשות טוב ולעזור לאחרים בכל שלב בחיים, כי אנחנו לא יודעים איזה מעשה יהיה הכי רצוי לפני ה׳ ואיזו עזרה באמת תשנה למישהו את החיים, ואולי כל המעשים הטובים שלנו יהיו נהדרים וישמחו אחרים באותה המידה.