קהלת, פרק י״א, פסוק ד׳

ההמתנה לתנאים מושלמים והחיפוש אחר ודאות מוחלטת מובילים לחוסר מעש. חקלאי אשר שֹׁמֵר, כלומר ממתין ומצפה לרוּחַ מדויקת או חושש מסערה, בסופו של דבר לֹא יִזְרָע. בדומה לכך, מי שרֹאֶה בֶעָבִים, כלומר מתבונן בעננים קודרים וחושש מגשם שישחית את התבואה, לעולם לֹא יִקְצוֹר. משל חקלאי זה מלמד שעל האדם לפעול תמיד, ולא לעכב מתן צדקה מתוך חשדנות או לדחות את קיום המצוות עד שיתפנה מטרדות החומר. ברובד הרחב, הפסוק מזהיר מפני הימנעות מעבודת ה' עקב ייאוש מריבוי חטאים, הישענות על תחזיות עתידיות או תלות במצב המדיני של האומות, וקורא לעשייה מתוך ביטחון בהשגחה.